בני 20 +

ברוכים הבאים ל"עולם המבוגרים". גמרנו עם הבגרויות, השלמנו את חובנו למדינה, אנחנו בדרך לצאת מהבית של אבא-אמא. נראה שאפשר להתחיל לעשות חיים, לא ככה ? אז למה אני מרגיש/ה כל כך לחוץ/ה, כל כך מבולבל/ת? מה כבר נדרש ממני? - לבחור מקצוע מתאים שילווה אותי לאורך כל החיים, להתקבל ללימודים, להשלים תואר - להתחיל לפרנס את עצמי זה הכול, זה כל מה שנדרש ממני?! - אימאלההה !!!

כניסה
 

בני 30 +

נכון, כבר לגמרי לא ילדים . קרוב לוודאי שהספקתם לרכוש השכלה ומקצוע, מצאתם בן/בת זוג התקבלתם לעבודה, יש לכם תינוק בעגלה, משכנתא, אתם משפחה. עושה רושם שהכל סבבה, שאפשר להתרווח בכורסא ולהיאנח בסיפוק, לא ככה?אז למה אני מרגיש/ה שאין לי רגע פנוי לנשום?  האם בחרתי את הבחירות הנכונות – מקצוע, בן זוג, בית?  מה, ככה זה הולך להיות מעתה ועד קץ כל הדורות?

כניסה

 

בני 40 +

איך שלא נסתכל על זה, זה כבר אמצע החיים. החיים שלכם.
מטרות ויעדים שהצבתם פעם, נראים לפתע כתפלים וחסרי משמעות. אתם מתחילים לשאול את עצמכם שאלות שלא נשאלו מעולם: מי אני? במה אני מאמין?
יותר ויותר אתם מוצאים את עצמכם מתבוננים אל העבר בחרטה ואל העתיד בחרדה. הזמן מתחיל לדחוק.  ומי זה הגבר המבוגר על הכרית ליד? מה אנחנו עושים ביחד?

כניסה

 

בני 50 +

אתם עמוק בתוך החצי השני. דברים שלא הספקתם לעשות, כך נדמה, כבר לא תעשו לעולם. חלק מהילדים כבר מחוץ לבית, והאחרים בעקבותיהם. בני הזוג התבגרו ביחד איתכם והאינטימיות כבר לא מובנת מאליה. ההתרגשות, עושה רושם, נעלמה כליל. לעיתים אתם מרגישים תקועים. מחשבות על היום שאחרי הפרישה מעסיקות אתכם יותר ויותר. האם זאת תהיה מציאותי חיי מעתה ואילך?

כניסה
 

הבלוג של אריה:

על "הדרך" להארה

7 תנאים הנדרשים בדרך ל"הארה"

המאמר המוגש כאן הוא תמצית המסקנות מתוך עבודת מחקר באורך 75 עמודים שנעשתה על ידי אריה קלטמן במסגרת לימודים במכללת לוסקי.

 

הערה: מחקר זה אינו מתיימר להיות בר סמכא בנושא הארה או לכסות את התחום. "הארה" היא יכולת מטאפיסית, על שכלית ועל רגשית. לכן הניסיון  לדבר, לכתוב או לתאר אותה במלים הוא יומרני ויישאר חסר.

 

מטרת המחקר/התזה

מטרת המחקר/התזה: לפתח "תבנית מינימום" אפשרית להארה

המחקר (המלא) מנסה לתאר את תופעת "הארה"  ומציג  "תבנית מינימום" או בשפה מתמטית "תנאים הכרחיים אך לא מספיקים" להארה.

 

 

להמשך..

אריה קלטמן