מאמרים

המאמר המוגש כאן הוא תמצית המסקנות מתוך עבודת מחקר מקיפה שנעשתה על ידי אריה קלטמן במסגרת לימודים במכללת לוסקי.

  מטרת המחקר/התזה

לפתח "תבנית מינימום" אפשרית להארה

המחקר (המלא) מנסה לתאר את תופעת "הארה"  ומציג  "תבנית מינימום" או בשפה מתמטית "תנאים הכרחיים אך לא מספיקים" להארה.

 הערה: מחקר זה אינו מתיימר להיות בר סמכא בנושא הארה או לכסות את התחום. "הארה" היא יכולת מטאפיסית, על שכלית ועל רגשית. לכן הניסיון  לדבר, לכתוב או לתאר אותה במלים הוא יומרני ויישאר חסר.

רבים שהחליטו בליבם לשאול את השאלות: מי אני? למה אני חי? מה הם החיים?ומה משמעותם? התשובות לשאלות אלו הם תשוקת הלב שטבועה באנוש מעצם טבעו. זה היה וזה יהיה. היא אינה מגיעה מהראש-בינה ולא מגיעה מהיצר-הרגש. היא טבועה במהות האנושית מעצם היותה. בני אדם אשר הגיעו להארה חוו באופן בלתי אמצעי את התשובות לשאלות הללו, ללא מילים, מעבר לגבולות ההיגיון.

תרומתו הממשית של המחקר היא בהצגת תבנית – להולך בדרך הרוחנית-הוליסטית. המחקר מרכז מאפיינים היכולים לשמש הנחיה כללית לגבי הדרך והכיוון הנדרשים להולך לאור. זוהי דרך אינסופית וכך אינסופית בריבוי אפשרויותיה.  בני אדם שונים  וכל אחד יצטרך למצוא את דרכו המיוחדת, אולם רובנו נצטרך,כנראה, לעבור דרך "תבנית הארה" וגם לוּ לטובת התפתחות וצמיחה במהלך חיינו . התבנית מתבססת על ניסיון העבר ועל התחושה העתידית שזהו עידן בו הארה זמינה לכל אחד יותר מאשר אי פעם.

המקורות שנחקרו:

יהדות: יסודות הקבלה ותורתו של הרב קוק.

בודהיזם: זן בודהיזם.

שיטת לוסקי: 32 האינטליגנציות-השיטה מבוססת על "ספר היצירה"(*) היהודי.

התבנית שנמצאה, היא תבנית מאוחדת אפשרית "לדרך" ההארה.

 תבנית המינימום מורכבת מ-7 תנאים שניתנו להם שמות לתיוג:

תנאי א' - "אני לא יודע".

תנאי ב' - "להרוס ולבנות"

תנאי ג' -  "האור שבחושך".

תנאי ד' - "כף מכריע ביניהם".

תנאי ה' - "להיות יחד".

תנאי ו' - "התרופה לכל התרופות".

תנאי ז' - "אני אחראי".

 
(*)מהו ספר יצירה המוזכר במהלך המחקר?

פירוט התבנית שנמצאה

תנאי א' :אני לא יודע"
בלימת הידיעה- להכיר ש"אני לא יודע" שאני לא יודע

אי ידיעה- אי-ידיעתנו את העולם. לדעת שאינך יודע, ולחיות כלא-יודע – אבל כבעל אפשרויות אינסופיות של ידיעה מתהווה והולכת. כל דלת שנפתחת מתוך עשר דלתות מצביעה על עוד תשע דלתות שלא נפתחו וחוזר חלילה בדרך לאינסוף דלתות שעדין לא פתחנו. יסוד אי הידיעה הטוטאלי-הויתור הטוטאלי מתרחש בלהסכים לאבד שליטה, "בלי-מה" בשפת ספר היצירה. נשברת השיטה ומתגלה האפשרות החדשה מתוך אי הידיעה.

כבני אדם אנו נמצאים בשאלה מתמדת וניסיונות אינסופיים להבין את הבריאה,את היקום שסביבנו. אנו עושים זאת מתוך מה שאנו מבינים בכול רגע ורגע. רובנו מחפשים תשובות בתוך ומתוך מה שאנו יודעים. ההבנה שלנו לכאורה גדלה עם הלימוד, ועם זאת אנו מגיעים לרגע שבו אנו מבינים שכמות הידע הלא ידועה לנו, גדלה עם הגידול בהבנה שלנו. מתרחשת 'הארה' שההבנה שלנו מגלה תחומים נוספים שלא ידועים בכמות גדלה והולכת על כול הבנה. ואז אנו מבינים שהידע הידוע הוא סופי ומגביל אותנו והתשובות לא נמצאות שם. הידע אפילו מכשיל אותנו בגלל תכונתו לקבע את חשיבתנו בתבניות.

'הארה' מאחורי הבנה זו היא,  הקסם בגילוי הבריאה הנסתרת נמצא בויתור טוטאלי על הידע שיש לך,בשפת ספר יצירה "שוב למקום שלכך נאמר". אז נפתחות אפשרויות חדשות. בויתור על הידענות יש מידה של ענווה שהיא תכונתו של החכם והמיסטיקאי או בשפת הספר "בלימה","בלום פיך", להיות "בלי-מה"-בלי כלום.

 "עשר ספירות בלימה בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית( ספר יצירה פרק ראשון מ"ד)

"המצב האידיאלי הוא "אין" כלומר הכול פתוח, הכול אפשרי ואז אתה מרחב ריק, פוטנציאל, אפשרות שהכול פתוח עבורו". (שיטת לוסקי,2005, על ה "לא כלום")

"לעיתים היש הוא רק תירוץ ואריזה - והאין הוא האוצר האמיתי"

 (מתוך "הריק" ספר הטאו תרגום והערות ניסים אמון)

ובנוסף  "היודע אינו למדן מופלג והלמדן אינו יודע".

תנאי ב' :"להרוס ולבנות" 
בשביל לבנות צריך להרוס

להטיל ספק בישן ולהרוס כדי לבנות חדש.  נדרשת לכך, פתיחות ללא פשרה,יכולת ליצירת ריקות

כפי שנאמר על הריא"ה קוק:"ביכולתו הנדירה לבחון את ליבו, להטיל ספק באמונותיו ולשנות את השקפותיו".

אומר 'ספר יצירה' - תתפתח, תתקדם ,תבנה וברגע שאתה מרגיש שמצאת שיטה, שוב אחורנית ותהרוס כדי לבנות מחדש: "בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת הברית"(ספר יצירה) . הדרך להארה מבוססת על העיקרון "להרוס ע"מ לבנות" וחוזר חלילה ל"לבנות על מנת להרוס" ב'רצוא ושוב' שהוא "המעגל" המתגלגל של "הין והיאנג". לעומת זאת, דרכו של האדם בחומר להיות "קו" של התחלה וסוף המסתיים בפחד מהמוות ומכל סיום אחר בחייו או של חייו. האדם בכל דבר מחפש שיטה, תבנית, כדי להרגיש בטוח, להיאחז באשליית ההיגיון והשכל שיש דבר בטוח בעולם של השתנות מוחלטת .

חיים הם שינוי תמידי-לדוגמא, המדע הוכיח את חוק הדינאמיות המוחלטת של היקום כאמת מוחלטת באסטרונומיה-"ברמה הקוסמית, אנו מגלים שהיקום אינו סטטי- הוא מתפשט! זו הייתה אחת מן התגליות החשובות באסטרונומיה המודרנית", בפיסיקה הגרעינית-"הפיסיקה המודרנית מציגה לנו איפה את החומר לא כאדיש ופאסיבי, אלה כשרוי בריקוד מתמיד ובתנועה תנודתית אשר מדגמי המקצב שלה נקבעים על ידי מבני אטומים והמולקולות", בגוף האדם-גופו של האדם משתנה מרגע לרגע, מיליוני תאים נהרסים ונבנים חדשים. כך הטבע שהוא המראה של היקום, בעונות השנה, במחזורי המים, הזרעים והחי. (פריטיוף קאפרה,הטאו של הפיסיקה, ,ע"מ 182,3)

"עולמו של ספר יצירה אחר הוא, ומצריך פעילות מתמדת.זה עולם דינמי, שאינו נתון מראש, אלה נוצר בעיני המתבונן בו נהרס על ידו בתהליך מתמיד....חכמת הבינה של ס"י איננה רק בנייה אלה גם הריסה... ס"י עצמו משקיע את רוב מעייניו לא בהתוויית שיטתו הקוסמולוגית אלה דווקא בהריסתה! בעצם פעולת ההריסה יימצא, כפי שנראה, אידיאל דתי, מוסרי ומיסטי,שהוא הוא לבו של הספר ועיקר כוונתו".( פרופ' ליבס ,תורת היצירה של ספר יצירה,2000)

החכם צ'ואנג-צה בספר הטאו:

"כדי לבנות צריך להפריד,

להפריד זה להרוס,

מכאן יוצא שכדי לבנות צריך להרוס."
 ( תרגום והערות ניסים אמון-עידוד לתלמידים)

תנאי ג' :"האור שבחושך"
הדואליות- כמנגנון להתפתחות וצמיחה

"אם היה רק אור לא היית מבחין באור,אם היה רק טוב לא היית יודע שזה טוב, כל תוכן זקוק לכלי שיכיל אותו"(שיטת לוסקי,2005). הדואליות- הנפרדות היא מהות הבריאה הבאה לידי ביטוי בכל המקורות הרוחניים. היא המסך המפריד בדרכו של הולך הרגל להתפתח ולצמוח, בין אורו הפנימי לאור האינסוף החיצוני: " המתח הקיים בכל תהליך יוצר שינוי וצמיחה. על כן יש לטפח את השונות בין בני האדם ולא לנסות לבטלם ע"י ניסיונות לשנות את האחר.יש לעודד כל אדם להיות הוא ולא חיקוי שלך או של אדם אחר"(שיטת לוסקי,2005)....שיטת לוסקי מדגישה את המתח הקבוע בין ימין ושמאל-"זכר ונקבה" בכל האינטליגנציות . זהו המנגנון להתפתחות וצמיחה בכל המקורות.

לא בכדי מזכיר ספר יצירה 19 פעם "זכר ונקבה" ורומז לנו בהדגשה יתרה- התעוררו. 'רע-דואליות' הוא לא רע באמת אלה הדרך 'להארה' - מהות החיים היא ב"אחדות המיוחדות" של הזכר והנקבה כסמל לכל הדואליות של היקום:רוח וחומר ברא אותם, רוח הוא חומר וחומר הוא רוח.

נקבי וזכרי, לקבל ולתת , אור וחושך, רחם וזרע, רגש וראש, אור וכלי, ימין ושמאל, חומר ורוח, אישה וגבר, ין ויאנג, טוב ורע, .... הדואליות כפשט ודרש כגלוי ונסתר.

 להלן דוגמא לפשט ולדרש ל'דואליות' מול 'איזון ואחדות':

דואליות: הסתכלות של הפשט-הגלויה,  האשליתית רואה נקבי-מקבל וזכרי-נותן. הצד הנקבי שכותרתו בהרבה אסכולות "המקבל" - הרחם ואילו הצד הגברי "הנותן" - הזרע.

איזון ואחדות: בדרש,- ברובד הנסתר יותר, הנקבי "מקבל כדי לתת"-אינטליגנצית "רצון לתת" והזכרי "נותן כדי לקבל" - אינטליגנצית "רצון לקבל" לעצמי. האישה מקבלת את הזרע כדי לתת את יצירת הפלא לעולם, הבריאה של האדם, הילד. הגבר הנותן זרע, ממתין לקבל את הילד כדי לממש את המשך הבריאה האלוהית בעולם הפיסי.

דוגמא נוספת בעולם הרבדים, הרובד השכלי-הראש, הרובד הרגשי –הרגש:

בניתוח המקביל של רגש-הנקבי וראש-הזכרי כניתוח הפסיכולוגי,

דואליות:  בפשט-בגלוי, במצב האנושי של חוסר איזון,הראש והרגש "חולים". היא, הרגש, הדרמטית- המקבלת/הדורשת לעצמה. הוא,הראש, המרצה את כולם, נותן כדי לקבל.

 איזון ואחדות: - ברובד הנסתר, היא הרגש-הנקבי החזקה המחוברת לכוחות היצירתיים של הבריאה, היא הנותנת את הידע הנסתר החבוי בתת מודע של האדם (אינטואיציה רגשית) . היא הרגש מחוברת לאור האלוהי. הוא הראש מחובר לכלי היצירה האלוהית. הראש-הכלי בעולם הזה הוא  המקבל את היצירה הזו מאת הרגש-האור הנותנת כדי לספק את הרצון שלו לעשייה(זכרי) שהוא למעשה המימוש ככלי. מימוש של הרצון האלוהי לביטוי הפיסי בעולם הבריאה.

ציטוטים מ"ספר יצירה" המצינים דואליות

• "...י"ב מנהיגים בנפש זכר ונקבה,שני עליזים שני לועזין, שני יועצים שני עליצים, והם קורקבנין שנים,שתי ידיים,ושתי רגלים, עשאן כמין מריבה(צרפן) ערכן כמין מלחמה זה לעומת זה"(מ"ג)

הערה: תמיד אחד מול השני במתח-מלחמה ובהמשך ההסבר בפסוק הבא בניהם תמיד יש אמצע האיזון שמכריע בניהם.

·   "גם את כול חפץ זה לעומת זה  עשה אלוהים(מ"ז)

                          טוב לעומת רע              רע לעומת טוב

                          טוב מטוב                    רע מרע

                        הטוב מבחין את הרע      והרע מבחין את הטוב

                          טובה גנוזה לטובים      ורעה גנוזה לרעים

·   ג' אויבים לשון כבד מרה

ג' אוהבים עיניים אוזניים לב

ג' מחיים שיניים חותם טחול

ג' ממיתים ב' נקבים תחתונים ופה

ג' אינם ברשותו עיניו אוזניו וחוטמו

ג' שמועות טובות לאוזן ברכה שמועה טובה וקלוס

ג' ראיות רעות עין נואפת עין הרע עין מנדת

ג' ראיות טובות בשת אין טובה עין נאמנה

ג' רעות ללשון דבור רע והמלשין והמדבר אחד בפה ואחד בלב

ג' טובות ללשון שתיקה ושמירת הלשון ודבור אמת

תנאי ד':  "כף מכריע ביניהם"
האיזון - צמצום תמידי בין קבלה ונתינה

האמצע, ההווה, בתווך של ימין ושמאל/זכר ונקבה הוא בין אינט' "הרצון לתת" לאינט' "הרצון לקבל" שהוא האיזון= "הרצון לקבל ע"מ לתת" שהוא שילובם של 2 הרצונות אך כ"תערובת".

האיזון בשפת היצירה " יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חוק מכריע בינתיים" (מ"א).

מדוע בינתיים?  בינתיים עד השלב הבא ב 'הארה' שהיא "תרכובת"-אחדות. נקדים ונאמר שבהארה לאחר ההתמרה נוצר חדש שלא דומה לישן(משל הזחל והפרפר). זהו שלב  הרביעי בו נוצרת 'הארה' - "הרצון החופשי" הוא הכלום, הריק, האין.

האיזון - ה"שלוש", הוא תהליך חינוכי אנושי לצמצום המרחק הדואלי בין ה"שתיים" ה- (+) ל-(-)  במהלך תהליך טיפוס ב"דרגות המודעות". 7 דרגות מודעות "גסות" במהלכן  הדואליות מצטמצמת ומתקיימת ההתקרבות של ה"טוב" ו"הרע", הזכר והנקבה, ימין ושמאל, הין והיאנג. איזון זה הוא "אמת משתנה" ויחסית לכול אדם, אשר בהדרגה מתאזן עד לאיזון המושלם שבסופו קפיצה אנרגטית קוונטית ל"אמת המוחלטת" בנקודת ה"אחד", היא הארה.

"האדם הוא יחידה הוליסטית שלמה המבקשת להתאזן בכל אחד מארבע משימות החיים – אהבה,קרירה,כסף,בריאות בכל ארבעת העולמות והרבדים"(שיטת לוסקי,2005)

דוגמא: אם אדם לא מאוזן ומְרָצֶה את האחר=עודף נתינה(בפשט:חוסר בקבלה לעצמו.דרש: קבלה לעצמו של נוחיות/להימנע מקושי,כך שהוא למעשה כן מקבל לעצמו נוחיות..התבלבלתם). אדם זה  ימשוך אליו אדם בעודף רצון לקבל(חוסר נתינה). שניהם מאזנים את עצמם כ"סיר ומכסה" בגלל האיזון האנרגטי ביקום. האיזון של האדם יהיה ע"י למידה לקבל לעצמו וצמצום הרצון לרצות(עודף נתינה), כלומר איזון בין הרצון החיצוני ממנו לרצון הפנימי שלו.

פרופ' ליבס על האיזון בספר יצירה כחלק מהוויה:

תרומתם של שלוש האמות "כף זכות וכף חובה ולשון חוק" להבנת המציאות (לפי שיטת לוסקי-3 אינטליגנציות לקבל, לתת וחופשי). הן קובעות בה שתי נקודות של הפכים, ו"מכריעות" או מסכמות אותן ע"י היסוד השלישי הממצע, הנעלה מכולם...שני הקצוות מיוצגים ע"י הראש והבטן, ובאמצע "גיויה", היא איבר המין....יסוד האוויר מכריע בין השמיים ובין הארץ,..העונה הממוזגת("רוויה") בין עונת החום לעונת הקור...".

האיזון-דרך האמצע בבודהיזם באה לידי ביטוי בעקרון "החיפוש(מרדף) אחר האמת"(THE PURSUIT OF RIGTNESS). הלימוד הבסיסי ביותר של גוטמה בודהא בא לידי ביטוי באמרה "אל תעשה 'לא נכון' תעשה את מה שנכון"(DON’T DO WRONG DO THAT WHICH IS RIGHT) . ע"מ ליישם זאת הוא לימד 8 כללים שקרא להם "הדרכים הנכונות".אותם 8 דרכים כולן מושרשות באיזון בין:

אקטיביות ופסיביות, אופטימיות ופסימיות,מתח ושלוה(TENSION&RELAXATION)

סיבה וחוסר הגיון(REASON&IRRATIONALITY) .

לדוגמא:

1.       "נקודת מבט נכונה"- מתייחסת להיות לא יותר מדי אופטימי ולא יותר מדי פסימי.

2.       "חשיבה נכונה"- הם אותם מחשבות,תוכניות ותיאוריות אשר צומחות מ"נקודת מבט נכונה" אשר היא בו זמנית לא אידיאלית וע"י כך חסרת מעשיות ולא יותר מדי חומרית וע"י כך חסרת חשיבות וקטנונית.

3.       "דיבור נכון"- בד"כ פורש במשמעות פשוטה של לא לשקר. במשמעות עמוקה יותר מתייחס ל"מילים עדינות",דיבור שנמצא בהרמוניה בזוגיות של הדובר והשומע והמצב.

4.       "תגובה/פעולה נכונה"- היא תמיד בהתאמה למצב, היא לא מושפעת ע"י מצב רוח ארעי או גחמה/קפריזה.

5.       "פרנסה/מחיה נכונה"- לברור דרכים "נכונות"(שלא יוצרות רע) להרוויח את מחייתך.

6.       "מאמץ נכון"- זו עבודה עדינה שמתאפשרת ע"י הרמוניה פנימית ואיזון.

7.       "שכל(MIND) נכון"- כפי שאתם מנחשים מתייחס לשכל רגוע, שלו וללא הפרעה.

8.       "גוף מאוזן נכון"- הוא גוף לא קשוח מדי ולא רפה מדי, לא מתוח מדי ולא רגוע מדי.

מדובר על נורמאליות בלהיות פשוט, איזון שדומה להנאה כפי שבאה לידי ביטוי בילדותנו.

סוג של טוהר.

כיצד?

האיזון המעשי בה לידי ביטוי דרך המקורות השונים ביהדות ובמזרח שחקרנו:

1.       להפעיל כוח רצון מודע

• מול הדואליות המפרידה ע"י  בחירה חופשית -  לבטל את הרצון האנוכי לקבל לעצמי  ע"י בחירה חופשית .

2.       עבודה פנימית

• אומץ לדבוק באמת שברוחי.
• לדרוש אמת ללא פשרה.
• תיקון עולם אשר מתחיל ב'תיקון עצמי'. תיקון עצמי מתחולל באמצעות חינוך רוחני.

3.       עבודה חיצונית

 בתחומים שבין אדם לחברו

4.       אורח חיים מוסרי

אורח-חיים היומיומי שעיקרו הטבה אישית-חברתית בתיקון המציאות . "יהדות של אהבה". הימנעות מפגיעה בכל יצור חי,הימנעות מנטילת דבר שאינו ניתן,הימנעות משימוש פוגעני במיניות,הימנעות מדיבור לא הולם או מזיק,הימנעות מנטילת חומרים מערפלי תודעה.

5.       מימוש האידיאלים/ערכים העליונים

אמת,חירות,חסד ואהבה, שוויון וצדק, יופי וגבורה .

6.       נתינה-רצון לקבל על מנת לתת

הגורם המכריע הקובע את מידת התגלותו של האור הוא מידת רצונו של הכלי (האדם)לתת ע"י "רצון לתת": "כדי לאזן בין הרצון של הסביבה(רצון חיצוני להיות טוב עם אחרים,לחץ מהסביבה, חוקים, ערכים השפעות,חינוך) ובין הרצון האישי(רצון פנימי אישי, מטרה אישית, לקבל לעצמי) צריך אדם לעשות אחת משתי האפשרויות הבאות:

·         לקבל על מנת לתת- לקבל על מנת לתת לאחרים...כל מה שאדם נותן עובר דרכו ומזין אותו.

·         לשנות צורה מקבלה לנתינה-לקבל על מנת לאפשר לאחרים לתת. " (שיטת לוסקי,2005)

7.      חשיבות המדיטציה בדרך להארה

מדיטציה ככלי וכמהות גם יחד . להיות בחיים במדיטציה, להיות בחיים בתשומת לב והתבוננות. לחיות את הרגע- האמת הגדולה ביותר והמוחלטת הוא הקֶשב המיוחד והחד פעמי למה שמתהווה לפנינו ברגע הזה. "שלעולם כל רגע הוא הרגע הראשון והאחרון שלנו".

ציטוטים מספר יצירה המבטאים את האיזון

·   "שלושה אחד אחד לבדו עומד אחד מזכה ואחד מחייב ואחד מכריע בינתים"(מ"ד)

·   "שבעה שלשה מול שלשה ואחד מכריע בינתים"(מ"ה)

הערה: בקוביה שוב שלשה מול שלשה זהו קודקוד מול קודקוד או שלוש פאות מול שלוש פאות בסיבוב ומרכז הקוביה שולט באיזון.

·   "שניםעשר עומדין במלחמה.(מ"ה)

שלושה אוהבים(לב אוזניים והעיניים)    שלושה אויבים/שונאים(כבד,מרה ולשון)

שלושה מחיים  (שני נקבי האף והתחול) ושלושה ממיתים         (שני נקבים והפה)

מושל בכולם ממעון קודשו"  (זה אמצע הקוביה 12 המקצועות מסביב).

הערה: תמיד "משהו" מול "משהו" ואמצע מושל בהם הוא האיזון ביניהם.

תנאי ה' :   אחדות היקום –הארה: "להיות יחד"

העולם הרוחני במזרח ובמערב דיבר על אחדות היקום כבר לפני אלפי שנים. המדע גילה אותה בראשית המאה הקודמת "תורת הקוונטים מגלה איפה אחדות בסיסית של היקום. היא מראה שאיננו יכולים לפלג את העולם ליחידותיו הבדידות הקטנות ביותר משאנו חודרים אל החומר,הטבע אינו מגלה לנו 'אבני בנין בסיסיות' נפרדות, אלה מופיע כמארג מורכב של יחסים בין חלקים שונים של השלמות.יחסים אלו בכל מקרה כוללים את הצופה. הצופה האנושי הוא החוליה האחרונה בשרשרת של תהליך התצפית ותכונותיו של עצם אטומי כלשהוא ניתנות להבנה רק במונחים של יחסי גומלין בין עצם לבין הצופה ...בפיסיקה האטומית לעולם איננו יכולים לדון בטבע מבלי לדון בעצמנו באותה עת"(פריטיוף קאפרה,פיסקאי,"הטאו של הפיסיקה"). "...בתורת הקוונטים יש השפעות שעוברות מידית,יותר מהר ממהירות האור."(ד"ר יואב בן דוב,תורת הקוונטים בן שפה למציאות). על ספר יצירה נאמר:"ספר יצירה בא להודיענו את האחדות שבתוך הריבוי(ניגודים) ללמד שהקוסמוס, על כל תופעותיו המצוינות בעשר הספירות(וכן באותיות),אינו קיים אלה לכאורה(אשליה), ובעצם אין בעולם אלה אחד"(פרופ' יהודה ליבס, תורת היצירה של ספר יצירה).  בזן בודהיזם:"המציאות הקוסמית הטרנסצנדנטלית היא בלתי נחלקת ובלתי מתפלגת, מרוקנת מכל צורה נבדלת, תפיסה, מחשבה, פעילות והכרה נפרדות"(וונג קיו קיט,"ספר הזן השלם", עריכה מדעית פרופ' יעקב רז).

'הארה'-אחדות היקום היא ראשונית, קבועה וללא שינוי. 'הארה' מתרחשת כאשר מתבטלת הדואליות ואז אנו פוגשים את המציאות המוחלטת של היקום. המואר עובר בכיוון ההפוך,מבטל את המציאות האנושית הנפרדת שהוא יצר, מציאות אשליתית ומתאחד עם היקום שהוא הפריד עצמו ממנו.

תהליך יצירת האחדות בספר יצירה :

משלב הדואליות הניגודית נוצר איזון וממנו אחדות.נעלמים הניגודים ונוצר דבר חדש לחלוטין. ספר יצירה מלא בדוגמאות לגבי 'תורת האחדות'. "קביעת גבולות המרחב שהאחד מצוי בתוכם, וקביעת הפכים שהאחד נובע באופן דיאלקטי מניגודם...וכל אלו לא באו אלה לציין את האחד המצוי בתווך 'אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קודשו ועד עדי עד' "( פרופ' ליבס,תורת היצירה..,2000)

 (דיאלקטיקה- תורה פילוסופית שלפיה התפתחות עולם הרוח או עולם החומר היא ביסודה תהליך של יצירת ניגודים – כל רעיון או אירוע(תיזה) מוליך את היפוכו(אנטיתיזה) – ובעקבותיו תהליך של איחוד ניגודים (סינטיזה), המושג לעיתים בדרך של מאבק מהפכני).

ציטוטים מספר יצירה

·   "...שש צלעות ושישה סדרים  והיכל קודש מכוון באמצע....והוא נושא את כולן"(מ"ב)

·   אחד על גבי שלושה.שלושה על גבי שבעה. שבעה על גבי שתים עשרה וכולן אדוקים זה בזה וסימן לדבר כ"ב חפצים וגוף אחד"(מ"ו)

תהליך יצירת האחדות ביקום :

                     2                    3                2

שלוש-האיזון הוא תהליך לקיצור המרחק הדואלי בין נקודות ה-2. הוא אמת משתנה ויחסית לכול אחד. בדרך אחרת, האיזון נמדד בתדירות התנועה הגלית בין הקצוות הדואליים כלומר תדירות גבוהה כמות גלים מאוד גדולה, ויברציה חזקה מאוד, תדר גבוה –כמות גלים גדולה או תדר נמוך- כמות גלים קטנה שהיא מאוזנת יותר. בהסתכלות אחרת היא המשרעת האמפליטודה. כול שהמשרעת יותר גדולה האיזון נמוך יותר כלומר,גובה בין הפיקים של הגל גבוה יותר. כול שהמשרעת נמוכה יותר האיזון גדל עד לשקט שהוא קו ללא תנועה, זוהי דממה אנכית. בדומה לאוסצילוסקופ שמחובר לאדם גוסס שנדם ליבו בשלב אנכי.הקו השקט הוא האיזון ואילו הנקודה בה האוסצילוסקופ האנושי נדם הופך הקו לנקודה  בנקודת האיזון , Z POINT. נקודת אפס היא האחד.שם נוצרת האחדות בנקודת האפס בצורה אינסופית.                                                           

        0

       1

אין-סוף                                                         

כול תכונה היא דואליות,(למשל,שליטה ואיבוד שליטה, התנשאות ורגשי נחיתות) כול נתיב או אינטליגנציה היא גם "דרך אל" וגם "תוצאה". 2 נקודות הדואליות של "זכר ונקבה" יגיעו לאיזון דרך פעולת עליה וירידה ב"קבלה ונתינה" עד להעלמות הזכר והנקבה לתוך אחדות נשמתית בה אין זֶכר לניגודי המין של הין והיאנג ונוצרת אחדות מושלמת אינסופית. הזחל הפך לפרפר . הסתכלות על הקו דרך היקום הרב מימדי וברמה של 3 מימדים מתקיימים אינסוף קוים סביב מרכז משותף היוצר כדור. יש אינסוף קוים, הנוצרים מאינסוף השילובים של 32 נתיבות ראשיים.

אחדות הארה בדרך מתמטית-אסטרופיסית –
האחדות=1, הקשריות=0, היקום=האינסופיות :

פעם חשבו במדע שיש מציאויות מקומיות ובניהם ריק. עם גילוי חוק המשיכה והכבידה, לא רק בארץ אלה גם ביקום יש סברה "לשדה בלתי נראה לעין"  כלומר האין, הכלום האפס. לפי דיפאק צ'ופרה ל- " שדה בלתי נראה לעין" יש  תכונה של כל מה שקורה בכול מקום בו זמנית. כלומר ה"אפס"-האין-הכלום קושר את הכל בזמן אפס.הפיזיקאי האירי ג'ון בל :"כול העצמים והאירועים שביקום קשורים זה לזה ומגיבים זה לשינוייו של זה". כיצד נוצר הקשר(דיפק מדבר על הסבר קוונטי) מידע זה לפי דיפאק צו'פרה נע מהר יותר ממהירות האור. בשם אחר הוא קורה לזה אינטליגנציה כפי שמופיעה ב-DNA. בשם אחר זהו האפס שמקשר בין ה-1 ל-אינסוף או עקרון הריבוי מגיע לאינסוף.

הכול מתחיל באחד והולך לאינסוף זה עקרון הריבוי המתבטא ע"י 10 הספרות בשיטה העשרונית בהוספת 0. כלומר ,הקשר בין 1 ל-אינסוף הוא האפס בתוכו מצויה הדואליות האנושית.

מספרית הקשר הוא כזה:

הוספת אפסים מגדילה לאינסוף, הורדת אפסים מביאה ל-1. חיבור הספרות מביא לצמצום ל-1.

1......10.....1000....1000000........1000000000...........אינסוף

כול מספר  

     0

כל מספר המחולק ב-0 שווה אינסוף
                                                  כול מספר בחזקת 0 שווה 1.

כלומר 0 הכלום הוא יש אינסופי בפני עצמו. הוא תווך שמחבר את כול היקום, הוא המודעות האינסופית לכיוון אחד, והוא האחד לכיוון השני.באפס-בכלום מתרחש אין מרחב ואין זמן בהתפשטות והתכווצות אינסופית. התגלית שהובילה לתיאורית המפץ הגדול גילה אדוין האבל כבר ב-1929 "היקום אינו סטטי אלה הוא הולך ומתפשט".

נקודת הארה

לפי אינשטיין חומר הוא אנרגיה  E=MC2 , אנרגיה היא חומר,ולהיפך. גל הוא חלקיק ולהיפך. הארה מתרחשת כאשר האדם כחומר דואלי עובר התמרה . עם נחבר את הדברים שנאמרו עד עכשיו לגבי נקודת הארה הרי התהליך דומה למפץ הגדול "ברגע ההתפוצצות היה כל החומר ביקום מרוכז בנקודה ומאותו רגע מתפשט"- זוהי נקודת האפס. כמו חור שחור" מסה של עשרות מליוני טונות מתכוצים לסמ"ק(יצירת אחדות אינסופית ב-1)....קריסתו מהירה ומתרחשת תוך פחות משנייה... משתחרת אנרגיה עצומה(אינסופית) נוצרים חומרי גלם למערכות כוכבים חדשות"

 (פרופ;יורם קירש, היקום על פי הפיסיקה המודרנית,2006) 

בהקבלה האנושית נוצרת התמרה מודעותית מוחלטת– טרנספורמאציה.

לא במקרה כול מערכות התכנות בתקשורת עובדים ב-0 ו-1 שהם כן או לא, וזה טרנספורמציה מדואליות שמייצרת את תהליך היציאה האנושי מההווה לכול נקודה אחרת.

באחדות - הארה המעשית בה לידי ביטוי דרך המקורות השונים ביהדות ובמזרח שחקרנו :

1.       העולם כמרחב ריק בעל אינסוף אפשרויות

לפי שיטת לוסקי אינטליגנצית רצון חופשי- יכולת להבין וליצור שהעולם הוא מרחב ריק חסר תכלית ומשמעות, בכול רגע ורגע, המתמלא ע"י רצון חופשי. ממוקד וברור, כאן ועכשיו וללא מאמץ. חיי הווה ללא היקשרות לדבר וללא צורך להגן. נמצא באהבה,חמלה וקבלה,חופשי, אחראי מוחלט למציאות ובעל חופש בחירה מוחלט ."הכול בסדר".

2.      השקפת עולם שלמותית-הוליסטית

"אל אחד, עולם אחד, תודעה אחת" ע"י אינטליגנציות של "אחדות",

לפי שיטת לוסקי אינטליגנצית האחדות- היכולת לחזק את המיוחדות כדי ליצור אחדות והרמוניה. יצירת ביטוי עצמי ייחודי משולב עם הכלה של אחרים לאחדות מושלמת. אני משתנה מקבל את הניגודים בתוכי בדרך לשלום פנימי ללב בין ראש הגיוני ורגש יצרי. משתנה ולא משנה אחרים, אחראי במקום להיות קורבן ומאשים.

3.       אמונה

הארה הוא אוניברסאלית, דתית וחילונית. לכן האמונה היא אמונה באלוהים הדתי או ביקום, הטבע או בכל הבנה שאין מקריות ביקום, בתבונה היקומית, בתת מודע הקולקטיבי(קארל יונג).

לפי שיטת לוסקי אינטליגנצית אור- יכולת להיות בוודאות ושהכול בה מצד האור. רגשות של אמון ללא ספק. לחיות באחדות עם היקום כולו. התנסויות ואנשים הם אורות שמאירים את דרכך. כל דואליות-"רע" באה מהאור לטובתי גם אם אני לא מבין זאת כרגע. יש אמון ועם  זאת אחריות ו"נשמרתם לנפשותיכם".

תנאי ו' :   "התרופה של כל התרופות"
              אהבה –הכוח המלכד

"אהבה"- מילים לא יבטאו אותה...ובכל זאת.. אין הכוונה לרגש אהבה. אם המהות של הקיום היא באחדות, אהבה היא הכוח המלכד בכל. אהבה היא הכוח האוניברסאלי שהופך נפרדות לאחדות. היא המרחב של הכול והיא הכלום של הרגע הזה. היא היכולת לפעול מתוך הצורך של האחר ללא צורך לקבל תוך נתינה ורצון להשוות צורה עם הבורא.

"בפשטות, אפשר לומר שהסיבה של כל הסיבות היא האהבה והיא מהות ותכלית החיים.האהבה היא הסיבה שבגללה נפגשו הכלי והאור, איש ואישה, סיר ומכסה, אדם ואדמה, זמן ומרחב, חיים ומוות,האהבה היא המזון והריפוי הרוחני, היא התרופה של כל התרופות.אם תשאל מדוע אתה אוהב, התשובה תהייה "ככה". תכלית האהבה היא האהבה עצמה. כאשר יש סיבה לאהבה זו אינה אהבה. אם תמצא סיבה לאהבה זו תהיה הסיבה שמצאת לאהבה ולא האהבה עצמה, כי האהבה היא הגבול העליון והקצה שתוחם את המגבלה בה נמצא אדם"

כדי להתבונן מחוץ למגבלה ולהבין, עליך לצאת מחוץ למגבלה.

(שיטת לוסקי,2005)

האהבה המעשית בה לידי ביטוי דרך המקורות השונים ביהדות ובמזרח שחקרנו.

הראי"ה קוק: אהבה ללא תנאי

אין לי כל צורך לכוף את רגש אהבה זה. הוא נובע ישר מעומק הקודש של החכמה של הנשמה האלוהית'.

בזן בודהיזם: חמלה-
"חמלה אנושית היא צורת הֶיות-בעולם המבינה את הרצף הזה שגם אם לא תמיד הוא נראה לעין הריהו קיים תמיד ואנו אחראים עליו".

תנאי ז' :  "אני אחראי"
             אחריות

כל אדם הוא זה שבאופן מוחלט אחראי על עצמו.
היוצר הבלעדי של המציאות של עצמו,
המביא לעצמו צער או תפארת
ויוצר את התוצאה והסיבה למתרחש במציאות שלו.